|
|
פרק 1 האוטונומיה של האדם האדם הוא אוטונומי קובע המהר"ל , ותוך שהוא הופך על פיהן את כל קביעותיה של המסורת הדתית , הוא ממקם את עיקרון היצירתיות לא באל אלא באדם עצמו . כפרי שניתק מן העץ נפרד האדם מבוראו , וזוהי משמעותו האחת והיחידה של חטאו של אדם הראשון . השינוי הבלתי הפיך במצבו של האדם , שנגרם כתוצאה מהחטא , אינו אלא הפיכתו של האדם ממסובב ביחס לסיבה האלוהית לסיבה העומדת בפני עצמה . לפני שחטא היה האדם , כמו המלאכים ובעלי החיים , מעוגן ברצונו העילאי של האל , ופעולותיו לא נבעו מרצונו המפעיל , מאחר ולא היו אלא מסובביה של הסיבה האלוהית . עם החטא הגיע האדם לעצמאות , שאינה מתבטאת רק ביכולת הבחירה בין הטוב לרע , אלא גם באפשרות ליעוראותם . עצמאותו של האדם מעמידה אותו אמנם בפני חוסר בהירות ערכית , אך אין זה ערפול סביל כי אם יצירתי ופורה . משעקר האדם את עצמו מהסיבה האלוהית , זכה לא רק באפשרות שהוצעה לו על ידי האל , לבחור בין הטוב והרע , אלא גם בכח , המסעיר והמסחרר , לברוא בעצמו את הטוב ואת הרע ולבחור ביניהם . עקרון הסיבתיות של האדם מהווה את הקרע הסופי , שאין ממנו חזרה , בין האדם לבוראו . מרגע שניתן...
To the book |
|
|