|
|
פרק 3 הציר האנכי : בין האדם למקום העיר האנכי הוא הציר המוכר ביותר לתיאולוג . זהו הציר המקשר בין עליונים לתחתונים , בין שמיים וארץ , בין המטפיסי לפיסי , בין אלוהים לאדם , ובאיפן כללי , בין המוחלט ליחסי . מבט חטוף בטבלה הטרמינולוגית שלנו יספיק בכדי להיווכח , שהיא משקפת במלואה את הפרספקטיבה האנכית : כל המושגים הנמצאים בטור הימני משתייכים למכלול של המוחלט , ואילו המושגים הנמצאים בטור השמאלי מתייחסים כולם ליחסי . הטרנסצנדנטי והמקרי עונים זה לזה בטבלה בהרמוניה מושלמת . ברם , משנת המהר"ל מטילה ספק בהרמוניה זו , ומנסה לברר את ההנחות העומדות ביסודה ולהבין את הלגיטימיות שלה . מושגי הבריאה וההתגלות , הגאולה והדיבור , הנבואה , האהבה , היראה והאמת , שבהם רואה התיאולוגיה הקלאסית אקסיומות מובנות מאליהן , שאי אפשר להתעמק בהן , משתלבים בשאלות היסוד שמעלה המהר"ל , שעה שהוא מנסה לגלות ולתאר את הבעייתיות שלהם . בניגוד למרבית התיאולוגים והפילוסופים הדתיים , אין המהר"ל מסתפק לתלות במטרת ההתגלות את ההסבר על האופן בו היא מתרחשת . עבורו , המטרה אינה מבררת אלא התכלית עצמה : כדי לצאת מן הכח אל הפועל נזקקת המטרה ...
To the book |
|
|