|
|
פרק ח אלהים בחינת "הכוח - זולתנו - המוליך אל הצדק" בימי המקרא כבר הגיעו שני החגים , פסח וסוכות , אל הסינתיזה העושה אותם סמלים להכרת כוחו של האלהים כמתגלח גם בטבע וגם בהיסטוריה . לא כן חג השבועות שביניהם » בפסוקי התנ"ך המצווים על שמירתו לא הוזכר כל מאורע היסטורי . שני השמות שהוא נקרא בהם' היינו , חג הקציר , ( 2 ויום הבכורים , ( 3 מסמנים אותו כחג חקלאי בלבד . ( ואולם בזמנים שלאחר ימי המקרא לבש חג השבועות תפקיד נוסף , כזכר להתגלות האלהים בהר סיני ולמתן התורה לישראל . (* משחדלו בני ישראל להיות עם חקלאי , הופקע בהרבה הצד הטבעי שבחג השבועות ונעשה רק זכר למה שהיה , אך סמל , כביכול , לגעגועים על הארץ , בה שוב יהלכו בני ישראל בסך אל המקדש בטקס הבאת הבכורים . אבל נתעלה הצד ההיסטורי שבון הראות האלהים בסיני היתה לנושא עיקרי בתשבץ העשיר של אגדות ופיוטים . יום בו ירד האלהים לתת תורתו לישראל נחשב יום כלולות לישראל עם אלהיו . ( 6 הוא היום בו נשקו שמים וארץ וכל הטבע עמד מחריש ומשתאה על הנס הגדול המתרחש . סיפורי נפלאות מכל המינים סייעו להגביר בעם את הכרת הטובה על המתנה הרבה שקיבל מן האלהים . האגדה סיפרה...
To the book |
|
|