|
|
פרק כא ר' גבחאל הזקן נפרדמקוצק למחרת , עם עלות השחר , התפללו בני החבורה תפילת שחרית חטופה . התפילה האחרונה בבית מדרשה של קוצק . לגמו לגימת י"ש , סעדו כזית של פת קיבר ובתקעם זה לזה ראשי אצבעות איחלו אחד לרעהו "לחיים" ובלחש מלמלו : זכותו תגן עלינו ! העדה בקוצק נפרדת . כל אחד חוזר לביתו ולדוכנו , למשפחתו ולדאגותיו , לרעיו בבית החסידים שבעירו . לפני יציאתם לדרך ניגש כל אחד אל חדרו של הרבי , נוגע בידית הדלת ונפרד מהחדר בלב רוטט . כעדר מתפזר אחרי שהרועה נטשם , תועים התלמידים האחרונים - מי בחברת רע ומי ביחידות - בדרכים ובמשעולים המוליכים מקוצק והנפצלים לעיירות הרבות שבפולין . הם משאירים אחריהם חצר שקטה ובית מדרש ריק . "שבת העולם" טמונה על הגבעה בבית הקברות . נסתלקה השבת ונכנסים לימות החול . מקץ ארבעים שנה בין היוצאים לדרך היה ר' גבריאל הזקן . בשעות הבוקר , העמיס על שכמו צרור המכיל טלית ותפילין עטוף במטפחת אדומה - ופרש לו לדרכו . בודד עושה ר' גבריאל את דרכו לביתו , לאשתו ולצאצאיו . על אף זקנתו המופלגת מתהלך עוד ר' גבריאל בקלות , אך עתה בשעת היציאה מקוצק פסיעותיו מדודות . אטית היתה הפרידה ורווי...
To the book |
|
|