|
|
פרק כ למחרת ... כ'ג בשבט אחר * שנרו כבה , שכך הכל ונדם . בשעה שהגוויה הורדה לקבר לא נאמרו דברי הספד וקינה . " ולו דומיה תהלה " ! בשתיקה נשאו את הכאב . רבי יצחק מאיר בלבד , הגדול שבתלמידיו אמר כמה מלים ו "עם הסתלקות רבנו לא יהיה עוד מי שישים את הדברים לתוך הלב . " לתוך הקבר הפתוח נזרקו אותן הפתקאות שהתלמידים לא העזו לתקוע לידיו של רבם בחייו , כיסו את גווייתו משנאסף אל עמיו . כיתומים יורדים המלווים מהגבעה ששם נחצב הקבר של רבם המופלא . ההמונים ממהרים לחזור הביתה , כל אחד למקום מגוריו . הדרכים והשבילים המובילים מארבע קצוות קוצק לכל פינותיה של פולין , שוב הומים כלי רכב והולכי רגל . באויר מהדהדים קולות צליפות השוטים של בעלי העגלה ושעטות פרסות הסוסים . העגלונים מאיצים בסוסיהם בחזקה . צריך למהר ולהגיע הביתה בעוד מועד . יום ששי קצר הוא היום , יום חורפי . עשרים-ושלושה לחודש שבט . ועוד רחוקה הדרך הביתה . בקוצק נשארה חבורה קטנה , חבורת המובחרים והנאמנים ; אנשי החבורה התקינו את עצמם להיות יחד ולשבת בצוותא , בשבת האחרונה לפני שתתפרד החבילה ...
To the book |
|
|