|
|
פרק ד בפשיסכאאצל " היהודי " שול י חנו שי הבורא אישיותו של רבי יעקב יצחק "היהודי , " אורח חייו , ה"תורה" ששמע מפיו - בכל אלה מצא רבי מנדל אחיזה לנשמתו . כאן למד חכמת המזיגה בין עבודה שבלב ועבודה שבמוח , מיזוג הדעת והרגש . גם החברים שמצא בפשיסכא היו לרוחו . חבורה מובחרת , כולם חריפי מוח , נועזים , עצמאיים במחשבה ובני דעת . היו כאן רבי משה אהרון , הגאון מקוטנא , רבי דוד יצחק חריף , מפיוטרקוב ; רבי יצחק , הרבי מוורקא לעתיד , שנעשה לרבי מנדל רע כאח ומתנגד בתפיסת העולם ; רבי חנוך הינך , זה שעתיד להיות רבי באלכסנדר . וכאן בפשיסכא פגש רבי מנדל במי שעתיד להיות רבו , ברבי שמחה בונים , הלמדן והפקח שהיה מבוגר ממנו בעשרים ושתים שנה . אז התחיל הקשר ביניהם שנתקיים עד סוף חייו של רבי בונים . בימים ההם , כשרבי מנדל היה עדיין פנים חדשות בממלכת החסידות , חזר חברו רבי יצחק מביקורו אצל הצדיק מטשרנוביל . שאלו אותו רבי מנדל : - מה ראית שם , בטשרנוביל ? השיב לו רבי יצחק : - "ראיתי שולחנו של הבעל שם טוב , " היינו נתגלתה לו דרך הבעש"ט . אמר לו רבי מנדל : - אתה ראית שולחן שהוא בערך בן מאה שנה ( מאז פטירת הבעש"ט ...
To the book |
|
|