|
|
פרק ה ( 1 ) ובשעה שהמקדש היה בוער היו שודדים את כל מה שנפל לתוך ידם , ועצום היה הטבח שטבחו את כל אשר נקרה בדרכם . זקנים לא חננו ופני נכבדים לא נשאו : וילדים וזקנים , בני העם וכהנים נטבחו כאחד : והמלחמה גררה ואפפה כל סוגי אנשים , בין אותם שביקשו רחמים ובין אותם שהתגוננו . שאון הלהבות שהלכו והתפשטו מהר התערב באנקות הנופלים . ומחמת גובה ההר וגודל המבנה הבוער היה נדמה שכל העיר אחוזה להבות . והשאון , לא היה דבר מחריש אזנים ויותר מפחיד מזה . שם נשמעו צעקות הקרב של הרומאים בשעה שהתקדמו בהמון : וצעקות המורדים שהיו מוקפים באש ובחרב , וכן של ההמון שנשאר למעלה , וברוב בהלה היה בורח כדי ליפול בידי האויב והיה צועק על מר גורלו . ובקולות שעל ההר נתערבו הקולות שבקעו ועלו מן ההמון שבעיר התחתונה , ורבים שאפס כוחם ודבק לשונם מרעב , כשראו את המקדש בוער אזרו כח עוד הפעם כדי לקונן ולבכות . ופיריאה וההרים שבסביבה השיבו הד והגבירו את עצמת השאון . אבל הסבל היה יותר נורא מן המהומה . והיה נדמה שכל הר הבית רותח משרשו , כי הכל היה למאכולת אש . הדם היה מרובה מן האש , והנטבחים מרובים מן הטובחים . האדמה לא היתה נרא...
To the book |
|
|