|
|
פרק ג ( 1 ) המורדים במקדש לא פסקו בגלוי מלהדוף את החיילים שעל הסוללות , בכל יום ויום , וביום הכ"ז לחודש האמור הם אף יזמו את התחבולה הזאת : הם מילאו את הריווח שבין קורות הסטיו המערבי ובין התקרה שמתחתיהם בעצים יבשים , ובאספלט וזפת , ואחר כך נסוגו כאילו רפו ידיהם . ורבים מבני הלגיון שלא היו מיושבים בדעתם נתפסו ללהט הקרב שלהם , והתחילו לרדוף אחרי הבורחים , וקפצו על הסטיו לאחר שהשעינו סולמות . ואילו היותר מיושבים שביניהם הטילו חשד במנוסה הבלתי הגיונית נשל היהודים ] ועמדו במקומם . אף על פי כן היה הסטיו מלא וגדוש [ בחיילים ] שטיפסו ועלו , ובאותה שעה הציתו היהודים אש מלמטה בכל מקום , ופתאום התרוממו לשונות האש מכל צד . הפחד של אותם הרומאים שנשארו מחוץ לסכנה היה עצום , וכן יאושם של אלו שנשתקעו ללא תקנה בתוך האש . ובהיותם מוקפים בלשונות אש , מהם שהשתלשלו והורידו עצמם לעיר , ומהם — אל תוך האויב : אחרים קפצו לתוך חבריהם בתקוה להנצל ושברו את כל אבריהם אבל רובם שניסו לברוח תפסתם האש , ואחרים קידמו את האש בחרבם . והאש פשטה בעצמה ואכלה אף אותם שהיו אובדים בענין אחר . והקיסר אף על פי שהיה כועס על חייליו...
To the book |
|
|