פרק א

פרק א 0 ) וכך הלכו סבלות ירושלים ונעשו יותר חמורים מיום ליום . המורדים הלכו ונעשו זועפים בעיצומם של הפורעניות , והרעב התחיל לאכול גם בם אחרי שאכל בהמון . כי ערימות הגופות שנערמו בכל העיר היו מראה זוועה , וסרחון של מגפה היה נודף מהם , ולא עוד אלא אף שימשו מכשול לעריכת גיחות , וכדרך אנשים הרגילים לטבח רבבות בשדה הקרב — אף נאלצו לדרוך על גויות של מתים . אף על פי כן היו דורכים עליהם בלי כל זעזוע , ובלי רחמים , ולא היו חושבים כלל כי סימן רע הוא להם על בזיון המתים . ולאחר שידיהם נגאלו ברצח אחיהם היו חשים ללחום בזרים , והיו מאשימים כביכול את ה' ( כך נדמה לי ) על שהוא משהה את עונשם : כי לא תקוות הנצחון עודדה אותם לקרב אלא היאוש שנתייאשו מן ההצלה . והרומאים אף על פי שאספו בדי עמל את העצים — השלימו את הסוללות במשך 21 יום , נוכרתו את העצים ] כפי שאמרתי לעיל , סביב העיר עצמה . ומראה העיר היה מעורר רחמים . מקומות שלפנים היו עטורים באילנות ופרדסים נעשו מדבר וערומים מעצים . וכל זר שראה את יהודה מלפנים , ואת פרבריה היפים של העיר , ועכשיו ראה אותה בחורבנה — לא היה יכול להתאפק מלבכות ומלהאנח על גודל המה...  To the book