|
|
פרק ג ( 1 ) במשך ההפוגה הזמנית במלחמה שמחוץ לחומות חידשה המחלוקת את מעשי האיבה שבפנים . כשחל חג המצות בארבעה עשר לחודש קסנטיקוס , הוא יום הזכרון הנערץ של השחרור הראשון של היהודים ממצרים פתחו אלעזר ואנשי כתתו את השערים ונתנו רשות לכל אזרח שרצה לעשות את חובתו בעזרה . אבל יוחנן עשה את החג מעטה למזימותיו הבוגדניות . הוא זיין את אלו מתומכיו הפחות ידועים , רובם לא היו טהורים , ושקד להעבירם בחשאי לתוך המקדש כדי להיות הראשונים בו . ומיד כשהיו בפנים — זרקו מעליהם את בגדיהם ופתאום נראו כאנשים מזויינים . מיד הפכה העזרה המקודשת גיא חזיון למהומה ומבוכה במדה שאין למעלה ממנה , העם שלא היה לו חלק בריב הכיתות ראה בזה התקפה על כלם , בלי הבחנה , ואילו הקנאים ראו בה כמכוונת אליהם בלבד . הקנאים זנחו את שמירת השערים , ולא ציפו לקרב פנים אל פנים עם המתפרצים אלא קפצו מגידורי החומות וחיפשו מחסה במחילות שתחת המקדש . ואילו באי המקדש מן העיר שגחנו בצד המזבח ושהצטופפו יחד סביב המקדש נרמסו תחת הרגלים והוכו באלות ובחרבות בלי רחמים . הרבה אזרחים שלוים נהרגו על ידי יריביהם מתוך איבה וטינה אישית כתומכי הכת שכנגד . וכל ...
To the book |
|
|