פרק ו

פרק ו ( 1 ) האדומיים שודלו בכך , ושיחררו בתחילה את האזרחים האסירים שהיו אסורים בבתי הכלא , אלפיים במספר . הם נסו מיד מן העיר והצטרפו אל שמעון שעליו נדבר מיד : ואז עזבו את ירושלים [ וחזרו ] לביתם . יציאתם השפיעה השפעה בלתי צפויה על שתי [ המפלגות . [ האזרחים שלא ידעו על הרהורי החרטה שלהם נתעודדו לשעה , כאילו נפטרו מאויב : ואילו הקנאים נעשו יותר חצופים , כאילו לא נפטרו מבני ברית , אלא ממוכיחים שביישו אותם ומנעום ממעשיהם הרעים . ומעתה לא היה עוד כל עיצור ולא התבוננות במעשי הפשע שלהם . הם היו ביחוד צמאים לדם האמיצים והאצילים , והיו טובחים את האצילים מתוך קנאה , ואת האמיצים מתוך פחד : הם היו סבורים כי בטחונם תלוי רק בזה שלא ישאירו אפילו אחד מן התקיפים . והרי [ דוגמא ] אחת מני רבות : הם הרגו את גוריון , איש בעל מעלה נערצה , ומיוחס אף על פי כן היה דמוקרט מלא וגדוש השקפות חירות שלא היה כמותו בין יהודים : גילוי לבו וזכויות מעמדו — הם שהיו הגורם העיקרי לאבדנו . ואף ניגר מפיריאה לא נמלט מידיהם . איש אמיץ לב בלתי מצוי במלחמתו עם הרומאים i ותיק קרבות זה נסחב באמצע הרחובות כשהוא צועק בקול ומראה את הצ...  To the book