פרק ה

פרק ה ( 1 ) הדבר אף נתקבל על דעת האדומים והם עלו דרך העיר אל המקדש . הקנאים ציפו בחרדה לבואם , ומיד כשנכנסו — התקדמו באומץ מן ההיכל הפנימי , והצטרפו אל האדומים והתנפלו על המשמרות . כמה מן הזקיפים החיצוניים הרגו בשנתם . לקול צעקת האנשים שהיו ערים , תקפה מהומה את כל הכח שנתעורר , ובלם אחזו בנשק והתקדמו כדי להתגונן . כל זמן שהיו סבורים שהקנאים הם אויבם היחידי לא איבדו עשתונותיהם . הם קיוו שיתגברו עליהם במספרם הרב : אבל משראו את האחרים הזורמים בפנים נודע להם על התפרצות האדומיים , ולמראה הדבר הפקירו רובם את אומץ לבם ונשקם והתחילו בוכים : אבל אחדים מן הצעירים עמדו כחומת מגן ולחמו עם האדומיים באומץ , ושעה ארוכה הגנו על ההמון הבלתי לוחם . צעקות ההמון הודיעו לידידיהם שבעיר על צרתם , אבל אף אחד לא העיז לבוא לעזרתם כשנודע להם שהאדומיים התפרצו בפנים : ותחת זה הם ענו בצעקות ובבכיות שאין בהם תועלת , ויללה גדולה בקעה מפי הנשים , כי לכל אחת מהן היה מישהו בין אנשי המשמרות שהיה שרוי בסכנה . הקנאים הצטרפו לזעקת הקרב של האדומיים , והשאון מכל העברים נעשה נורא יותר מחמת הסערה . האדומיים לא חסו על איש . כי מ...  To the book