|
|
. 10 הייבום כמעשה וולונטרי במשנתו של רש "י הדוגמה האחרונה לקוחה מספרו של ידידי הדגול פרופ' אברהם גרוסמן , בספרו חסידות ומורדות : נשים יהודיות באירופה בימי הביניים , ירושלים תשס"א , עמ' , 156-162 שבאדיבותו הרשה לי להעתיק את דבריו : הייבום נהג בעם ישראל ובעמים אחרים קודם מתן תורה , כפי שעולה ממעשה תמר ובני יהודה ( בראשית לח , ( והוא נתפס במקרא כמעשה חיובי , 269 הבא להנציח את זכרו של האח הנפטר . מי שנמנע מקיום מצווה זו גנאי הוא לו , עד שקראוהו "בית חלוץ הנעל" ( דברים כה , י . ( אנתרופולוגים העלו השערות שונות ביחס לתופעה זו . בתורה מדובר על הליך של חליצה כאשר אח מסרב לייבם את אשת אחיו הנפטר . ומה דינה של אישה המסרבת להתייבם ? במקרא אין כל התייחסות לכך . ניתן להניח שהתופעה היתה נדירה בתקופת המקרא . הייבום נתפס כחלק מחובותיה של האישה במסגרת הנישואין , והיא העדיפה להתייבם מאשר להישאר אלמנה כל ימיה . הסיפור על תמר מסייע להנחה זו . האישה אף היתה מעוניינת להקים שם לבעלה הנפטר , וגם מסיבה זו היא העדיפה לשוב ולהינשא . בימי הביניים פסקו חכמים רבים שאישה המסרבת להתייבם נחשבת אישה "מורדת , " על כל 27...
To the book |
|
|