|
|
פרק ב : שתי תקנו ת עונשי ם ( 2 , 9 — 16 , 8 ) . 111 שתי תקנות העונשים שבאו בפרק זה קובעות את עקרון העונשים של היחד , בנגוד לפרשה ד המפרטת את עונשן של העבירות על משמעתה של החבורה . וכבר ביררתי את תוכנן של שתי התקנות שלפנינו כאן בסעיפים 196 , 95 ואין לי אלא לחזור בקצרה על עיקר משמעותן , ולהוסיף כמה דברים על המבנה . התקנה הראשונה ( 19—17 , 8 ) קובעת את עונשן של העבירות על 'דבר מכול המצוה' 1 השנייה — 'על דבר מתורת מושה . ' מסתבר שה'מצוה' היא מצוותה של הכת , חוקי המשמעת שלה , שהם מעין תוספת על 'תורת מושה . ' העונש על עבירות מסוג זה אינו אחד , אלא תלוי בחומרת העבירה . על העבריין נאסר לנגוע 'בטהרת אנשי הקודש ... עד אשר יזכו מעשיר , כלומר הוא מוצא מן החבורה לתקופה מסוימת , התואמת את חומרת עבירתו . ממה שנאמר כאן אפשר להסיק , שתקופה זו אינה קבועה מראש , אלא אנשי החבורה בודקים את הנענש , וכשהם רואים שמעשיו שוב נקיים מעוון , הם מקבלים אותו בחזרה . אולם ההקבלה לפרשה זו מלמדת שאין הדבר כן . בפרשה ד נקבע עונשה של כל עבירה ; מכאן שאף הלשון שבתקנתנו 'עד אשר יזכו מעשיו' רומזת לתקופה הקבועה בחוק לריצוי...
To the book |
|
|