|
|
פרק רביעי : לשונו של סרך היחד לשון כתביה של כת מדבר יד , ודה . 33 בתיאור סגנונו של סרן היחד כבר נפגשנו בצורך שהורגש אצל מחברים מכת מדבר יהודה ליצור לעצמם לשון ספרותית משלהם . בלשון זו כתובות כל יצירו תיהם . היא מבוססת בעיקרו של דבר על המקרא . אך ניכרות בה גם השפעותיהן של השפות שהיו שגורות בפי היהודים , העברית המדוברת של תקופת הבית השני והארמית , וכן השפעת התפתחותה של שפת הספרות העברית של התקופה ההיא ( אצל בן סירא ובשאר החיצונים . ( לכן יש הבדלים ניכרים למדי בין שפת המקרא ושפתן של המגילות , באוצר המלים , בכתיב ( ובמבטא שאפשר לשערו על פי הכתיב , ( וכן בצורת הפעלים והשמות ואולי אף בתחביר . לפיכך צריכה שפת המגילות לימוד לעצמה : ואף על פי שהמומחים לדבר כבר הורו אותנו כמה הלכות •' ' עדיין לא הגיעו לשלב של כתיבת דקדוק מסכם . שפת המגילות אינה אפוא שפת המקרא , אף על פי שהיא נשמעת לנו כ'מקראית' כשאנו משווים אותה עם לשון התנאים . לאמתו של דבר , התנאים נשתחררו לחלוטין מכבליה של המסורת המקראית , ואילו סופרי כת מדבר יהודה לא ויתרו על המסורת המקראית , ועל המסורת של שפת הספרות העברית שהמשיכה את דרכו...
To the book |
|
|