אפילוג : אקרשטיי ן כמשל תמר ברגר במחסום בית פוריק ממזרח לשכם , בשעת צהריים אביבית עצלה , עומד חייל ומצביע על הכביש הצר , מרחק 20 מטרים ממנו , המוביל לכיוון בית דג'ן , סאלם , דיר אל דוטב ואלון מורה , ומצהיר . פה זה ישראל . ואריאל ? ברור . ובית פוריק ? לא ממש . ותל אביב-יפו ? תל אביב זה גם שטח סי . ואלון מורה ? ככה ככה , די ישראל . מה קורה לחייל הזה ? מצד אחד , הוא רואה וחווה רצף ברור של מרחב ישראלי יהודי . הוא נוסע בכביש מספר , 5 הוא חוצה שומרון , ששני שמותיו ממקמים אותו במרחב המוכר ( כביש 5 אחרי כביש 4 לאשדוד ולחיפה , 3 לאשקלון וכר , שחוצה את השומרון העברי , ( מצד אחר , הוא בקושי מבחין במרדה , בג'מאעין ובזיתא , החסומות בתלוליות עפר . את אריאל המתפרסת על שרשרת הרים מדרום לכביש הוא רואה גם רואה ( ואף עוצר שם לרגע , לשתות משהו , ( ואחר כך את כפר תפוח בראש ההר , עם המחנה הצבאי למרגלותיו , ואיכשהו את העיירה חווארה , לכל הפחות את המחסום מיד אחריה , ומשם והלאה זה רק נוף , אבל הוא היה עייף ונרדם . ומה ראה החייל באריאל שלא הותיר בו ספק שזו ישראל ? בתים לבנים עם גגות אדומים , עצים זקופי צמרת , ...
To the book