|
|
העיר הישראלית : המקום של היומיום והלאום רחל קלוש עיצוב המרחב של מדינת ישראל נעשה מאז ומתמיד מתוך התכוונות כפולה ובו בזמן : כלפי חוץ - באמצעות שליטה וריבונות המותאמות לטריטוריה הלאומית וכלפי פנים - באמצעות יצירת מקום מחיה , המאפשר את קיום חיי היומיום , תוך כדי הזדהות עם הסביבה והענקת משמעות סימבולית לחיים אלה , כפי שהם קשורים למקום . העיר הישראלית היא תוצר של שתי מטרות יסוד אלה והמתח המתקיים ביניהן , מחד גיסא לנוכח הרצון לקבע ולהגדיר את גבולות הטריטוריה הלאומית ומאידך גיסא לאור הצורך ליצור מקומות מחיה ולשמור על שגרת חיי היומיום . מתח זה והאופן שבו הוא משמש ליצירת המרחב העירוני מטשטשים בין תפקיד העיר כסביבת יומיום לבין השימוש שנעשה בה כטריטוריה לאומית , והופכים אותה למקום שהוא מצד אחד מרכז אזרחי ומצד אחר משלט צבאי . המתח בין המרחב הלאומי לאישי מאפיין את פעילות התכנון מראשיתה ומתבטא היטב בדבריו של אריה שרון בהציגו את היסודות לתכנון פיזי בישראל . בטיעונו כי "כל תכנון פיסי , הקובע את ייעודם של שטחי ארץ ומעצב את דמותם המרחבית , חייב להיות מושתת על גורמים כלכליים , חברתיים ולאומיים ביטחוניים"...
To the book |
|
|