|
|
הניחו להולכים " ? יחסן של גוש אמונים ושלום עכשיו למרטירים תנועתיים מיכאל פייגה לחברה הישראלית תרבות עשירה של הנצחת נופלים . אנדרטאות , שירי זיכרון , שמות רחובות ויישובים , ספרי זיכרון ' , קושרים את קורבנו של הפרט אל המטרות הלאומיות הכלליות , מעניקים מידה רבה של משמעות למוות , ומחזקים את הלגיטימציה של אותן 2 מטרות . הנופלים נקשרים לאירועים הגדולים של הלאום , כמו המאבק על הקמת המדינה וביסוסה והמלחמה באויב הנאצי . אחדים מן הנופלים זכו לאחר מותם למעמד מיתולוגי , ביניהם , למשל , יוסף טרומפלדור , חנה סנש ולוחמי הגיטאות , לוחמי 3 הפלמ"ח , ולאחר קום המדינה יחידה 101 ויוני נתניהו . יחס ההערצה כלפי פנתיאון הגיבורים הציוני חוצה גבולות פוליטיים , גם אם דמויות אלה מילאו תפקיד שונה עבור קבוצות שונות בחברה . טרומפלדור , לדוגמה , שימש מיתוס אינטגרטיווי למרות 4 שתנועת העבודה הציגה אותו בדרך שונה מזו שבה הציגוהו הרוויזיוניסטים . יש גם גיבורים שהיו נתונים במחלוקת כמו לוחמי האצ"ל והלח"י , שהיו במשך שנים לגיבורי מחנה אחד בלבד ורק מאז עליית "חירות" לשלטון נעשה ניסיון ממלכתי שיטתי 5 להציבם בעמדה שוות ערך לז...
To the book |
|
|