סיכום בפרק זה דנו בעולם היהודי לאחר מלחמת העולם השנייה ולאחר קום מדינת ישראל . אמנם דוד בן גוריון שיתף במשאלו אישים רק מישראל ומן התפוצות המערביות , אך בתקופה זו הם היו הפעילים העיקריים בזירה הכלל יהודית . הוא לא פנה לקהילות שלא גילו פעילות בתקופה זו ( יהדות מזרח אירופה , למשל . ( מכל מקום , מה שבלט ברשימת הנשאלים היה הדיכוטומיה ישראל תפוצות . לגבי סוגיית ההזדהות עם הזהות היהודית הייתה הבחנה חדה בין שתי הקטגוריות . מי שחיו במדינתם הציעו בצורה זו או אחרת ניסוחים שונים של התרבות הדומיננטית עצמה - הכוללת אלמנטים פרימורדיאליים והיבטים אוניברסליים כאחת . לעומת זה , יחס משיבי התפוצות לזהותם הקולקטיבית הפרטיקולריסטית הושפע מיחסה של התרבות דומיננטית שמולה עמדו ושראתה בהם חלק מישות לאומית ( לא יהודית . ( במילים אחרות , הנשאלים מישראל יצאו ממציאות קולקטיבית אוטונומית , אשר ( מבחינה זו ) מזכירה , אם כי ברמה גבוהה יותר של אוטונומיה , את נסיבות החיים של הקהילה היהודית המסורתית . כאן , למעשה , כבר נגלה היבט של ייחוד המודרנה שישראל , כחברה ריבונית , מגלמת לעומת דפוסים אחרים של מודרנה במדינות שונות . ...
To the book