חיבת־ציון

חיבת ציון רעיון ההתיישבות בארץ ישראל עלה כבר בשנים 1850-1840 בידי הרב קאלישר והרב אלקלעי , שארגנו מפגשי רבנים בנושא זה . לדבריהם , כמו גם ספרו של משה הס "רומא וירושלים , " לא הייתה השפעה כמעט על הציבור הרחב . הוויכוח הציבורי בשאלת הלאומיות היהודית החל למעשה רק בסוף שנת 1860 עם התחזקות התנועה הרפורמית בגרמניה ובהונגריה שביקשו לצמצם את ההתייחסויות לציון ולירושלים בספרי התפילה ולהדגיש אמיתות נצחיות אוניברםליות בלבד . לעומתם , קמו סופרים כמו פרץ סמולנסקין שהדגישו את חשיבות השחרור הלאומי של היהודים . תנועת חיבת ציון שייכת למחנה זד , . ( Ettinger , 1997 ) היא נוסדה רשמית בשנת 1880 על רקע הפוגרומים שהתרחשו ברוסיה וברומניה ועליית האנטישמיות בגרמניה . התנועה דגלה בתחייה לאומית של היהודים ובארץ ישראל . היא זכתה לתהודה כלשהי בקהילות הגדולות במזרח אירופה ( רוסיה פולין , רומניה , ( ועם הקמת הארגון הציוני בידי הרצל השתלבה בו למרות קיומן הנפרד של מקצת הקבוצות של חיבת ציון עד למלחמת העולם הראשונה . הרעיונות של תנועת חיבת ציון נובעים כולם מן הערכים הבסיסיים של המסורת היהודית - תפיסת הגלות , הערגה לגאול...  To the book