ההסכמים כושלים

ההסכמים כושלים עם כריתת ההסכמים בלונדון היה הדבר ברור , שאין מחנה ז'בוטינסקי מתכוון לוותר ויתורים לא בתחום הפעולה המדינית , ולא בתחום הפעולה המעשית , ולא בתחום הפעולה הרוחנית . בעניין יסודי זה לא היה מקום לספיקות או לאי הבנות . לא התחייבות של הנאמנות להסתדרות הציונית ולהנהלתה שלאחר קונגרס פראג הביאה את 'הסכם אי האלימות ' . אילו נתחייב המחנה להצטרף ל'הסתדרות' השמאלית , שוב לא היה צורך בהסכם השני - בהסכם בתחום העבודה . אף זכות הבית"רי לעלות לארץ ישראל , שנתחדשה בהסכם השלישי , לא היתה , ולא יכלה להיות מותנית , בחכירות צייתנית בהסתדרות הציונית או ב'הסתדרות' השמאלית . ערכם של כל ההסכמים נחשב בעיני מחנה ז'בוטינסקי במיצויין של זכויות אובייקטיביות ואבסולוטיות . בשביל השמאל נחשבו כל ההסכמים כולם רק במידה שישמשו מלכודת למחנה גדול , שיתחייב - בהקדם - לקבל על עצמו דין של כניעה גמורה הן בענייני רוח והן בענייני גוף . זכויותיו למעשה של אותו מחנה ייקבעו לפי שיקולם , או לפי מצב רוחם , של חברי ה'הסתדרות' במישאל מיו - חד , ושל חברי ההסתדרות הציונית בקונגרסים וב מושבי הוועד הפועל שלה . הסכם אי האלימות ...  To the book