זכות העלייה - אבסולוטית

זכות העלייה - אבסולוטית בית"ר פירשה את זכותה לעלייה כזכות אובייקטיבית אבסולוטית , ולא יכלה להסכים שזכותה זו תעמוד לה רק בתנאי שתקבל על עצמה את דין מדיניותה של ההסתדרות הציונית - של חיים וייצמאן והנלווים עליו , או של השמאל והנגררים אחריו . בית"ר ראתה במניעת זכויותיה — על כל תמורותיה — משום מעשה נקמה פוליטי , בבחינת שימוש בלתי חוקי בסמכויות , מעין קיפוח האוויר והמיים עלפי חשבונות מיפלגתיים מאזרחים של דרגה שנייה , ומעין מניעת עזרה ראשונה מנימוקים רגשיים של שינאה למתחייב בטיפול רפואי . האכזבה המרה הזאת מן הנוהל , שעשה מנגנון ציבורי בסרטיפיקאטים של העם כעושה בתוך שלו , היה בה לעורר בוז כלפי אנ שי עוולה . אותו בוז בן האכזבה נתפשט אף אל המוסדות והגופים , שמכוחם נעשה העוול . בשנת 1933 פנו אל בית"ר בנמלי חיפה ויפו 712 - מן העולים , ואילו בשנת - 1934 רק . 185 162 אותה שנה יכלה בית"ר לצפות לעלייה ליגאלית גדולה יותר מבשנה שעברה אלמלא המגמה המרושעת להרוס את בית"ר . בית"ר עמדה בכבוד במסה שנכפתה עליה . רק מעטים ביותר הפח את הוראותיה כדי לזכות בסרטיפיקאטים בתורת פרס על ההפרה . מהם שהיו אנוסים מטעמי...  To the book