המנהיגות בקבוצות לוחמי החירות בסוף ימי בית שני אחת התופעות המזדקרות לעין בתולדות המרד הגדול ברומאים , בהשוואה למרידות יהודיות אחרות מימות בית ש 1 י , הוא העדרו של מנהיג כללי לאומה באותה שעה גורלית . במרד החשמונאי האפילה אישיותו של יהודה המכבי על כל בני דורו ן במלחמה בימי אדריינוס נהנה בר כוכבא מסמכויות של נשיא ומצביא עליון » בשנת 63 לפני הספירה הגן אבשלום , דודו של אריסטובולוס , על הר הבית כמפקד יחיד ובמלחמה נגד הורדוס ותומכיו הרומיים התייצב במנהיגו המוכר של העם הלוחם על הרותו אנטיגונוס החשמונאי . שני הראשונים הגיעו למה שהגיעו בעיקר הודות לאישיותם הכבירה . שני האחרונים נסתייעו הרבה בכך שהיו הנציגים הראשיים של בית חשמונאי האהוד על רוב העם , שעליו שלט במשך דורות . הצד השווה שבכולם , שהם היו המנהיגים המוכרים של כלל הלוחמים באויב הנכרי . לעומת זאת , לא היה פיקוד אחיד לירושלים שלחמה על נפשה בטיטוס , ואף אותו מנהיג שזכה למספר הגבוה ביותר של תומכים לא פיקד באופן ישיר על יותר מ 42 אחוזים מהסך הכולל של הלוחמים . מבחינה זו דמה המצב בימי מלחמת החורבן לזה ששרר בימי הפולמוס של ווארוס , לאחר מותו ש...
To the book