הגישה הסיבתטית־הפונטית

הגישה הסיבתטית הפונטית גישה זו יוצאת ממרכיבי המלה ועוברת אל המלה השלמה , מן האות אל ההברה ואל המלה . היחידה הראשונה היא אחת מאבני היסוד , אות או צירוף של אות ותנועה . מקור השיטה הסינתטית בגישה המסורתית של הקניית האלפבית . זה הניסיון העתיק ביותר בהקניית הקריאה . מגישה זו נבעה הגישה הסינתטית הפונטית , שבה מדלגים בררך כלל על השלב הראשון ומתחילים מייד בהקניית צירופים של אותיות ותנועות , שמהן מרכיבים מילים שלמות . הגישה הפונטית מחייבת אינטראקציה רבה בין מורה לתלמיד . הילד צריך לשמוע ולהשמיע . מציגים לו רפוס חזותי במקביל להשמעת הרפוס הקולי המתאים . הילד חוזר על הצירוף , כותב אותו , משבצו במלה , משמיע אותו וכן הלאה . התפקודים הבסיסיים הנדרשים מן הלומד בגישה זו הם הבחנה שמיעתית וחזותית ויכולת לשלב את שתיהן ( אינטגרציה שמיעתית חזותית , ( יותר מאשר זכירה חזותית תבניתית , הנדרשת בשיטות הגלובליות . יתרונות הגישה : א . אבני היסור מוקנות בצורה שיטתית , והתלמיד נדרש לזכור יחידות קטנות , חר צליליות וחר צורניות , דבר המונע עומס על הזיכרון החזותי . ב . הגישה מחזקת את הקשר בין הצליל לצורה . . 1 קצב הלמיד...  To the book