ג. עליית יהודי אתיופיה

שהוא אף מושפע מעמדותיהם של רבים מבין חכמי הספרדים במאה העשרים שתמכו 7 בתנועה הציונית . כך מבחינה רעיונית , אך נדמה לי שהרב יוסף מצוי גם באמביוולנטיות סוציולוגית . אף שהוא עצמו קשור בטבורו לעולם התורה החרדי , הציבור שהנהיג הרב יוסף בתקופה הנידונה — תחילת שנות השבעים — מבחינה סוציולוגית אינו חרדי כלל ועיקר . ציבור זה מבקש לבטא באמירת הלל את רגשותיו הציוניים . פסיקתו של הרב יוסף היא בעצם התחשבות ברגשות הציבור שהוא מנהיג , ולכן הוא קובע : "שאם הקהל רוצים לומר הלל בלא ברכה אחר תפלת י"ח אין למחות בידם . " תשובתו באה רק כדי למנוע מציבור זה את אמירת הברכה , אשר לאמירת ההלל עצמו לא הרב יוסף הוא היוזם לאומרו , אלא הציבור שבתוכו הוא משרת כרב . אכן בסידורים שהוציאו לאור הרב עובדיה יוסף ובנו 8 הרב דוד יוסף אין כל זכר ליום העצמאות ואין כל הנחיה כיצד יש לציין יום זה . לסיכומו של סעיף זה אפשר לומר כי בעוד נטייתו הרעיונית של הרב יוסף ממקמת אותו קרוב יותר לעמדה האידאולוגית החרדית , הרי מבחינה חברתית , ויותר מכך , מבחינה מוסדית כאשר כיהן כרב עיר וכרב ראשי , היה מצוי בקרב ציבור שאוהד את הציונות ומשתתף במפ...  To the book