תקוות השיבה וההכרה הבינלאומית

תקוות השיבה וההכרה הבינלאומית האמירה ש"בפוליטיקה כמו בחיים הזמן הוא משאב ולפיכך הוא מצוי בצמצום , " היא רלוואנטית במיוחד לארגונים טרום גלותיים . האפשרות שיישמר ארגון כגון זה את קבוצות הפעילים שלו בשלמותן פוחתת והולכת ככל שהקבוצה נשארת מחוץ לאומת המולדת שלה ; בסביבה של גלות יש סכנה מתמדת לשחיקתה של תקוות השיבה . קבוצות טרום גולתיות , כשהן מנותקות מן התנאים המיידיים המניעים את מאבקן המדיני והשרויות בסביבה אדישה , מוצאות לעתים קרובות שהאנרגיה הקיבוצית שלהן מתבזבזת בפעילות עקרה וחסרת תוכן . יתר על כן , ככל שגוברת ההכרה שהמשטר במולדת לא ישמוט את השליטה מידו , כך רוחם המהפכנית של נאמני הארגון דועכת והולכת על ידי השתתפות בחיי הארץ המארחת שלהם . תחול ירידה בהתעניינות בקרב הדור הצעיר שרבים ממנו נולדו בחוץ לארץ . תומכים זקנים ימותו . אכן , הפחד פן ימותו בטרם יגיעו לארץ המובטחת משפיע על כל הגולים הפוליטיים . "יש לי הרגשה כאילו באתי לכאן להיקבר " , כך לחש לנין לאשתו קרופסקאיה , בתחילת תקופת גלותו השנייה בינואר 1908 בז'נבה . כשאין סיכוי מיידי לשוב , צפויים מנהיגיהם של ארגונים טרום גולתיים יותר לעיר...  To the book