|
|
ולאמץ לעצמנו גישה של "הבה נראה , " או "הבה ננסה . " ייתכן כי גישה זו תהא זמנית בלבד , אולם היא תהיה מובנת לשנינו , ולפיכך בעלת משמעות לשנינו . בוותרנו על שריון המגן שלנו , אין לנו בררה אלא להיעשות גמישים , לבחון את כל ההיבטים של המצב הנתון ולהגיב עליהם . אולי נעזור למטופל להגיע להחלטה , אולי אפילו נחליט במקומו כביכול . ואולם כל מה שנעשה - נעשה יחד אתו ולא בשבילו . הוא יראה עצמו שווה לנו , וירשה לעצמו לקחת מאתנו מה שירצה ולדחות מה שאינו מתאים לו . שיפוטיות כאמצעי הגנה אמצעי הגנה אחרון שברצוני להזכירו הוא התייחסות שיפוטית למטופל . גם אמצעי זה מפריע לתקשורת חופשית כי הוא גורם לנו לתרץ את התנהגותנו באמצעות רציונליזציות במקום שננסה להבין את משמעותה הפנימית . אנו שופטים את המטופל ומסווגים אותו : "לא משתף פעולה , " "עושה צרות , " " תוקפני , " "כנוע , " "יוצא דופן , " וכן הלאה . לאחר מכן אנו מתייחסים אליו בהתאם לתוויות שהדבקנו לו , ותכופות יטה אף הוא לראות עצמו באור זה . ואולם , האם
To the book |
|
|