הערה אישית אני עיוור מלירה . עיוורון הוא מושג יחסי . כילד ראיתי הרבה יותר משאני רואה היום . אני מזכיר מום זה כאן , כי אני חש חובה לספר עליו למטופלי מיד עם ראשית הטיפול . רק מעטים מופתעים ; ישראל היא ארץ כה קטנה שרובם שמעו על כך . למיטב ידיעתי שום מטופל לא הפסיק את הטיפול בשל עיוותני , אף כי אין לי ספק שהיו מי שהדבר הרתיע אותם ומנע מהם להגיע אלי . אני משתדל להתייחס למצב כאילו הוא מובן מאליו ; איני יכול לראות הבעות פנים , לעולם לא אדע כיצד נראה המטופל . אין ספק שאני מחמיץ רמזים בלתי מילוליים . אין כל פיצוי על כך . מצד אחר , אילו חשבתי כי בעיוורון יש משום מכשול שלא ניתן להתגבר עליו , הייתי בוחר מקצוע אחר . כשהנושא עולה בריאיון , אני מעודד שאלות ועונה עליהן בבהירות ובקיצור ככל האפשר . אם המטופל בוחר להישאר , אני מסיים בהקדם האפשרי את הריון בי , וממשיך כשאני מתרכז במטופל בלבד . זכורים לי שני מטופלים שאמרו כי הם מרוצים מן העובדה שאני עיוור . כוונתם הייתה , כמובן , שנוח להם יותר שאיני מסוגל לראותם . מלכה שמחה שאיני יכול להביט בה בדרך שכל הגברים הביטו בה , לפי הרגשתה . העובדה שראתה מבלי שנראתה...
To the book