דעת עצמנו; אמון פרעיונותינו

בעבורו , והדבר עשוי לקדם את דטיפול . גם אם לא יצא מן הפגישה עם הישג מוגדר וגם אם לא יהיה מסוגל לומר זאת , למצער תלווה אותו הרגשה כללית שאפשר לבטוח בנו כבני ארם , וכי אנו מכבדים אותו כאדם . אמונו של המטופל במראיין , וביטחונו כי המראיין מכבר אותו הם כמובן רק חלק ממטרות הריאיון המסייע על סוגיו השונים - בין מורה ותלמיד , מפקח ופועל , רופא וחולה , עובד שיקום ופונה , תרפיסט ומטופל . אר בלא אמון זה ניתן להשיג רק מעט מאוד ממה שחשוב באמת . גם אם נאמר בטון מעורר ביטחון , "תוכל לסמוך עלי " ו " אני מכבד אותך מאוד , " לא יועיל הדבר אם המטופל לא יחוש בכנות דברינו . אבל כשאמון וכבוד הדדיים ששני הצדדים חשים בהם קיימים בבירור בריאיון , אין צורך לבטאם במלים מפורשות . סבורני כי כשכותבים על נושא היחסים הבין אישיים ומלמדים אותו , מדברים על "מגע , " "התאמה " ו"קשר טוב , " הם מתכוונים בעיקר ליצירת רגשות אמון וכבוד הדדיים . בדברי שלהלן אעסוק באווירה המסייעת להיווצרות יחסים מעין אלה . אווירה זו נוצרת ככל הנראה בעיקר בעקבות העניין שאנו מגלים בדברי המטופל דרך הבנתנו לרגשותיו ולגישותיו . יחס זה או היעדרו מועבר אל...  To the book