. 3 לשון והגיון האם עלינו להסיק מכאן , כפי שנאמר , כי מאחר שיש ללשון הגיון משלה , הגיון זה של הלשון הוא לא רק גורם חיוני או אפילו 7 vr במינו בלמידת הגיון ( מאחר שהילד כסוף להגבלות הנקבעות לו על-ידי הקבוצה הלשונית ועל ידי החברה בכלל — , ( אלא שלמעשה הלוגיקה של הלשון היא מקורו של כל הגיון באנושות כולה 1 השקפות אלה הן פרי הפשטנות הפדגוגית המאפיינת את האסכולה הסוציולוגית של דורקהיים ( Durkheim ) וכן את הפוזיטיביזם הלוגי , שעדיין דבקים בו חוגי מדענים רבים . על פי הפוזיטיביזם הלוגי בעצם גם הלוגיקה של הלוגיקנים עצמם איננה אלא תחביר וסמנטיקה מוכללים ( קארנאפ , [ Camap ] טארסקי , [ Tarski ] וכר . ( לרשותנו עומדים שני מקורות מידע חשובים בעניין זה ו ( א ) השוואה של ילדים נורמאליים עם ילדים חרשים אילמים , אשר לא זכו אמנם ליהנות מלשון הגויה אולם שולטים בסכמות תחושיות תנועיות מלאות , וכן השוואה עם עיוורים , שמצבם הפוך : ( ב ) השוואה שיטתית של התקדמותו של הילד הנורמאלי בלשון עם התפתחות האו & ראציות השכליות שלו . הלוגיקה של החרשים אילמים נחקרה בידי ווינסנט " ובידי VhViK בפאריס , אשר השתמשו במבחנים האו...
To the book