סיעה ב' במפא"י

עם חבר הקבוצות , " וכי "את תוצאות הבירורים יש להביא להכרעה בוועידה מיוחדת . " ההחלטה הזאת נתקבלה כפשרה בין מחייבי האיחוד לשולליו . בשלב זה חששו " המאחדים" לצעוד צעד פלגני או סיעתי , כדי לא לפגוע בסיכויי האיחוד . לפיכך לא תבעו ייצוג "סיעתי" במזכירות הקיבוץ המאוחד , וזו נבחרה — כמו מאז ומתמיד — על בסיס אישי , ועל ידי כך הובטחה בה שליטתה של ההנהגה וטבנקין בראשה . במועצת חבר הקבוצות ( דגניה , סוף יולי ( 1939 הבהיר טבנקין שלא ירחיק לכת מעבר לחידוש ברית התנועה הקיבוצית . לוביאניקר הטיל על הקיבוץ המאוחד את האחריות לגורל האיחוד . בשלב זה נפסקו המגעים לאיחוד , וראשי שתי התנועות יצאו לקונגרס הציוני הכ"א בציריך . יוזמתו של ברל כצנלסון לאיחוד התנועה הקיבוצית נסתיימה בכישלון . שתי התנועות הקיבוציות — הקיבוץ המאוחד וחבר הקבוצות — נשארו נאמנות לדרכן ההיסטורית ולהנהגותיהן . הן לא היו בשלות לפירוק המסגרות הקיבוציות הנפרדות ב 1935 ובסוף , 1939 לאחר ארבע שנות דיונים ומאבקים , המרחק ביניהן לא קטן , אלא גדל . ההתקרבות המיוחלת לא התרחשה , כיוון שהיוזמה לאיחוד לא באה מבפנים , אלא הוכתבה מבחק על ידי ראשי מפא...  To the book