המאבק על השליטה בסניף ובמועצת הפועלים בתל־אביב

המאבק על השליטה בסניף ובמועצת הפועלים בתל אביב מוקד חוסר העבודה החמור ביותר היה בקרב פועלי הבניין בתל אביב , ובשנות המשבר הגיע אחוז מחוסרי העבודה ביניהם ל . 75 בסוף 1937 זכו פועלים אלה לכל היותר ל 8-5 ימי עבודה בחודש , ומצב זה נמשך , בשינויים מסוימים , ארבע שנים נוספות , אם כי לחלק מהפועלים האלה נמצאה תעסוקה אלטרנטיבית . 85 אחוז מהם היו בעלי משפחה , ובדרך כלל גם בת הזוג לא עבדה . למרות מאמצי ההסתדרות היה הסיוע למובטלים זעום ביותר . טענותיהם של הפועלים המובטלים הופנו כללית נגד מנגנון מועצת הפועלים ובמיוחד כלפי המשרד הקבלני , כלפי "סולל בונה" והקואופרטיבים . המנגנון של המועצה , שכלל את מזכירותה ואת הצוות של עשרות מזכירי האיגודים ומזכירי הערב , הואשם בפרוטקציוניזם , באי הקפדה על תור צודק לעבודה ובאי יכולתו ( או אי רצונו ) לכפות את עקרונות השוויון על חברי ההסתדרות . הטענות הכבדות ביותר הופנו נגד המשרד הקבלני בתל אביב , ונגד מנהלו , הלל כהן . במשך 12 שנות קיומו , הפך המשרד לגורם ראשי בעבודות הבנייה בתל אביב והוכיח כושר הסתגלות למצבים קשים . הוא הצליח לצבור רווחים , על ידי ייעול בעבודה והפ...  To the book