|
|
פרק י"ח צחוק ודמע - דמיון ומציאות כשאני פורץ בצחוק , מיד מתמלא גופי אדי צחוק , ופשוט אינני יכול לעמוד עוד על פני הרצפה . די לי אפילו לחייך — ומיד זה מתרחש . כשצפה במוחי מחשבה מצחיקה אחת , אני ממריא אל על כמו כדור פורח ואינני יכול עוד לרדת , עד שתעלה בדעתי שוב איזו מחשבה רצינית . דבריו אלה של הדוד אלברט , אחת הדמויות החביבות בספרה הבלתי נשכח של פאמלה טראברס "מרי פופינס '' ( תירגמה דליה רביקוביץ , , ( 1966 נועדו להסביר בלשון סמלית ילדית את תחושתו של האדם הצוחק . הוא . הדוד העליז , רואה בכל דבר שבעולם את צדו המגוחך , וברגע שהוא מתחיל לצחוק מתנתקות רגליו מן הקרקע והוא חש עצמו כמרחף באויר ... הצחוק , שהוא הסימן החיצון המובהק לכל אותם דברים המקופלים במושג הומור , הינו אחד הצרכים החיוניים ביותר של כל אדם , ושל הילד בפרט . הרי הצחוק הוא היפוכו של הבכי , המסמל את מצוקתו של הילד חסר הישע , את עצבונו , חוסר בטחונו , פחדיו . הצחוק משחרר את הילד מן הפחד , מעניק לו תחושת בטחון ) העליצות מחזקת את האופטימיות ואת שמחת החיים שלו . הצחוק עשוי גם לשמש מעין גושפנקה בלתי מודעת לשבירת המיגבלות והאיסורים הכ...
To the book |
|
|