להתפתח רק משהילד זוקף קומתו ומתייצב' ולמ ? ת שמודעותו מאפשרת לו לתת דעתו על הבדלי המידות של גובה ושל כוח . ( אני מניח כי תחושת הכל יכ ^ לת , הנזכרת בספרות הפסיכואנאליסית בתור דפוס החויה המוקדם גיותר , למעשה אינה אלא אשליית תסוגה המתעוררת כשהילד , המצויד עתה בציוד שרירי חזק יותר , מתיאש מן האוטונומיה ומסיה חימ ^ ת והזיות אוראליות ( . הספק אח הוא לבושה . בעוד הבושה תלייה במודעות של היית זקור וחשוף' הרי הספק' כפי שלימדוני תצפיותי הקליניות , כרוך במידה רבה במודעות כי אדם יש לו חזית ועורף — ובמיוחד כי יש לו . אחור . * כי אותו אזור היפך של הגוף , על מוקדו התוקפני והליבידונאלי בשריר הסגור ובעכוז' אין הילד יכול לראותו' וכן גם שורר בו רצונם של אחרים . ה"אחור * הוא איפוא היבשת השחורה של היחיד , אזור גוף הנתון לשליטה מאגית ולפלישה צלחה מצד אותם אנשים הנוטים לתקוף את כוח האוטונומיה של הילד והנוטים לכנות בשם גנאי אותם מוצרי המעיים שהוא חש אותם כ-בסדר * ונאותים בשעת הוצאתם חוצה . רחש בסיסי זה של ספק בכל מה ^ ' אדם השאיר מאחוריו משמש תשתית לצורות מאוחרות ומילוליות בעיקר של ספקנות כפייתית [ אצל ילדי...
To the book