א. שלב ראשון: כל האובייקטים הם בעלי תודעה.

אינם בני תודעה . ולבסוף , בשלב הרביעי , מוגבלת התודעה רק לעו ל ם החי . נעיר מיד , כי במיון תשובות הילדים , ננהג לפי מה שהן מייצגות את ההתפתחות הספונטאנית של האנימיזם אצל הילד . אך בשל הליקויים הכרו כים בשיטת השאלות , לא נוכל לומר בוודאות על ילד מסויים , שהוא שייך לשלב מסויים . ושתי סיבות לדבר . הראשונה היא סטאטיסטית במידה מסוימת , ופתרונה אמנם אפשרי למרות אי הודאות לגבי הפרטים ! השנייה נוגעת להבחנה אינדיבידואלית , וזו מחייבת טכניקה מורכבת הרבה יותר . אין להתעלם גם מבעיות נוספות . החלוקה לשלבים , ששורטטה לעיל , מאפשרת להתחמק מפרטים מסויימים . מושגים רבים של הילד על תודעת האובייקט כוללים תכונות מסויימות , כגון שלאובייקט יש דם בורידים , שהוא מדבר , שהוא נראה וכוי . אך הואיל והשקפות אלה הן אינדיבידואליות ואינן אופייניות לכל הילדים , לא נעסוק בהן כאן . שנית , קשה להבדיל בין מה שהילד מבין במלה "להרגיש" ובין מה שהוא מבין במלה "לדעתי . ' אותם גוני הבחנה שגילינו , הם , כנראה , עניין מילולי בעיקר . אפשר שהילדים מייחסים לאובייקטים "הרגשה" ממושכת יותר מאשר ידיעה . " אך לא ביררנו השערה זו , שכן ל...  To the book