מסקנות פדגוגיות

זה שוב אין בו די לגבי צרכינו ; עלינו לאחוז בזה וגם מזה לא להניח ידינו ו לנטוע ולהגו ת , להגות ולנטוע . בובר ביטא זאת כך י זה שנטע את האיל ? הראשון , הוא האדם שיצפה למשיח . על שום מה ? על שום שהנוטע לא יראה את הפרי ולא יאכלנו ; בנו , ושמא רק נכדו , עתידים לאכול מפרי האילן שנטע הסב . אבל כדי שיאכלו ממנו , צריך שיהיו בחיים . כל הטךמה של העתיד באה מכלל שעתיד זה היה יהיה . כישור שלישי זה — יסודו בראשון : יש בו משום תכנון , אבל במישור גבוה יותר ממישורו של הפרט ובני משפחתו . אם מכוח אסקטיקה חלקית נישמר מהשמדה עצמית , כי אז זכאים אנו להטרים לפחות את האפשרות של עתיד טוב יותר . מן האפשרות הזאת יוצא הצו אלינו לחנך את עצמנו , את ילדינו ואת תלמידינו — להקדשת ימי חיינו להכנתו כיאות של העתיד . משלוש עמדות אלה ניתן להסיק כמה מסקנות פדגוגיות . מסקנות פדגוגיות כלל גדול הוא : לא תכנון , לא מעשה 'טאבו' ולא הטרמת עתידו של אנוש יוכלו לשמש כעקרונות טוטאליים , כל מקיפים . עצם העובדה שעל שלושתם לחבור יחד , מגבילה כל אחד מהם . לפיכך מדברים אנו על תכנון חלקי , אסקטיקה חלקית , והטרמה חלקית . בעולם משתנה , תכנון ט...  To the book