פרק עשרים וארבעה יום אחד , שנתיים וחצי לאחר מכן , ישבתי וקראתי בטרקלין דירתי . הדירה היתר , בקומת הקרקע , בפינת הרחוב ? , חלונותיה היו פתוחים ומבעדם שמעתי קול ילד , חזק ומזדמר , והקול מוכר לי עד מאד . ,, הי , פיטר מיי . בוא הנה ותביט בחצר שלי ! יש בחצר שלי עשרים ושבעה מיני צמחים ושיחים שונים . בוא וראה " ! " עשרים ושבעה מה " מיני שיחים וצמחים שונים . בחצר שלי ,, " . אוה " ! " בוא וראה " . " תראה מה יש לי כאן ,, " . מה זה י אוה , בלורות ,, " ! כן . אתה רוצה להתחלף ,, " ? כן . במה אתה רוצה להתחלף ,, " ? מה יש לך ? מה יש לך , דיבס " ? כן . היה זה דיבס . ועמו חבר . ,, אני אגיד לך ! אני אגיד לך " ! קרא דיבס בהתרגשות . ., אתה תיתן לי את הבלורה הכחולה הזאת עם עין הנחש ואני אתן לך אחד מהזחלים הראשונים הראשונים שצצו ועלו באביב הזה " . " באמת ? איפה הם " ? ,, הנה הם כאן " ! דיבס שלה מכיסו צנצנת זכוכית קטנה , פתח את המכסה המנוקב והוציא ברוב זהירות זחל אחד . בחיוך רחב הניחו בידו המלוכלכת של פיטר , שהיה נפעם ונרגש . " וזכור " , אמר דיבס בקפידה , "זהו באמת אחד הזחלים הראשונים שצצו ועלו באביב הזה " !...
To the book