|
|
פרק עשרים ושלושה כשחזרתי מחופשתי , בראשון לאוקטובר , חיכו לי כמה מכתבים . אחד מהם היה מאמו של דיבס . התקשרתי עמה מיד , להוטה לשמוע מה הביא עמו הקיץ למשפחה . ,, דיבס רוצה עוד ביקור אחד " , אמרה . ,, הוא ביקש זאת כבר בראשון לספטמבר , אבל הסברתי לו שלא תחזרי אלא באוקטובר . הוא לא הזכיר זאת שוב עד הראשון לחודש , אז אמר : , אמא , היום האחד באוקטובר . אמרת שהעלמה אי תהיה כבר בחזרה היום . טלפני אליה והגידי לה שאני רוצה עוד ביקור אחד ולא יותר ' ! והנה " , צחקה רכות , ,, אני אומרת זאת " . ,, הוא היה נפלא " , המשיכה . ,, היה לנו קיץ נפלא . לעולם לא אוכל לומר לך עד כמר , אנו מאושרים ואסירי תודה . כאילו לא אותו ילד . הוא מאושר ונינוח , קשור לכולנו ומתייחס אלינו נפלא . והוא מדבר כל הזמן . למען האמת , אין הוא זקוק כלל לביקור הזה , ואם את עסוקה מדי פשוט אמרי כן ואני אסביר לו זאת " . אין צורך לומר שלא הייתי עסוקה מכדי להיפגש שוב עם דיבס . קבעתי את מועד הפגישה ליום החמישי הבא . דיבס הגיע בצעד עליז , חיוך בהיר על פניו ועיניו נוצצות . הוא התעכב במשרד החיצוני ודיבר עם המזכירות , שהיו מדפיסות ומעתיקות שם ה...
To the book |
|
|