פרק עשרים־ושנים

פרק עשרים ושנים בביקורו האחרון לפני חופשת הקיץ שאל דיבס אם יוכל לבלות חלק מהזמן במשרדי . במשרד התיישב ליד שולחני והביט בי ברצינות . "זהו יום החמישי האחרון שלי " , אמר . " כן . האחרון " . " בקיץ אסע מפה . נהיה על חוף הים . בשדות יהיו הרבה עצים — אבל לא כן על החוף . המים כה כחולים . אני אוהב להיות שם . אבל הביקור פה יחסר לי . את תחסרי לי " . " גם אתה תחסר לי , דיבס . היה נעים מאד להכיר אותך * . " אני רוצה לראות אם השם שלי מופיע על הכרטיס בתיקיה " . " הבט וראה " . הוא חיפש . שמו היה שם . ,, האם תשמרי אותו תמיד ז" שאל . "האם תזכרי אותי תמיד " ? " כן , דיבס . אזכור אותך תמיד " . " הסרט שהקלטתי עוד אצלך " ? ,, כן . הוא אצלי ,, " . תני לי לראות אותו עוד פעם " . הוצאתי את הסרט מהארון והושטתי לו את הקופסה . שמו היה כתוב עליה . " קולך הוקלט , דיבם " , אמר . ,, אתה עשית שהסרט הזד , ידבר . הסרט הזה קולט ושומר את הקול שלי . זה הקול שלי על הסרט " . " כן . זו ההקלטה שהקלטת " . " אני יכול להוסיף עוד כמה מלים " ? ביקש . " אם אתה רוצה " . " אני רוצה . אני אקלוט ואשמור את הקול שלי על הסרט הזה . אני אוהב ...  To the book