פרק שמונה־עשר

פרק שמונה עשר כשהתקשרה עמי העלמה ג'יין ביום שני הייתי להוטה מאד לשמוע מה בפיה על התנהגותו של דיבס בבית הספר . לבטח היה השינוי בהתנהגותו בחדר המשחקים ניכר גם שם . היא לא החזיקה אותי במתח זמן רב . ,, אני שמחה לדווח לך שאנו מבחינות בשינוי גדול אצל דיבס " , אמרה . "זה היה שינוי הדרגתי , אך אנו מאושרות בו . דיבס עונה כעת על שאלותינו ולעתים אף פותח בשיחה בעצמו . הוא מאושר , שקט ומגלה עניין בילדים אחרים . דיבורו רהוט וטוב רוב הזמן , אך כשמשהו מטרידו הוא חוזר ונסוג לדיבור המקוטע , הבלתי בוגר . רוב הזמן הוא מתייחס לעצמו בלשון , אני . ' הדה אינה יודעת נפשה מרוב שמחה . כולנו שבעות רצון ממנו עד מאד , והיינו רוצות שתדעי זאת " . " אני באמת שמחה לשמוע זאת " , אמרתי . "אפשר נקיים פגישה צנועה בינינו , כדי שאוכל לשמוע פרטים נוספים על השינויים שחלו בהתנהגותו ? אולי נסעד יחד , את והדה ואני '"> . " אשמח מאד " , אמרה העלמה גייין . "ואני יודעת שגם הדה תשמח לבוא . היא הועברה לקבוצתו של דיבס , כי חשבנו שטוב יהיה אם תהיה אתו . גם היא רצתה להיות אתו , ועזרה לו הרבה " . למחרת סעדנו יחד וניהלנו דיון מאלף ומבהיר ב...  To the book