פרק אחד־עשר

פרק אחד עשר ביום החמישי שלאחר מכן נכנס דיבס לחדר המשחקים בעיינות . הוא הסיר את כובעו ומעילו וזרקם על הכיסא . "משרדה של העלמה א' הוא מספר שנים עשר " , קרא , "והחדר הזה הוא מספר שבעה עשר . על גב הכיסא הזה יש מספר . מספר שלושה עשר , את רואה " ? הוא סובב במהירות את הכיסא וטפח על המספר באצבעו . " נכון " , אמרתי . לעתים היה דיבם מדקדק בפרטים על קוצו של יוד . הוא הוציא מהארון את התיבה המכילה את בנייניו הזעירים של כפר . התיישב על הרצפה והתחיל למיין את הבתים , החנויות , בתי החרושת , הכנ סיות ושאר המבנים . היו שם גם עצים קטנים שניתן להציבם ברחבי הכפר הבנוי . דיבס היד , שקוע כולו בחומר . "זהו כפר צעצוע " , אמר . ,, הבה נראה מה יש לנו כאן . כנסיות , בתים , עצים . אני אבנה כפר מכל אלה " , הפטיר . " הנה שתי כנסיות . אתחיל בכנסיות . הכנסיה הזאת , גבוהה מכולן , תהיה מרכז הכפר הקטן שלי . ואת הכנסיה הקטנה הזו אשים כאן . עכשיו אבחר לי את הבתים ואסדר אותם בשורות לאורך הרחובות . זו תהיה עיר קטנה , לכן יכול להיות שטח רב יותר סביב הבתים . בערים קטנות ובכפרים יש תמיד כנסיות . את רואה את מגדל הכנסיה ? זר , יה...  To the book