פרק שביעי

פרק שביעי בבואו למרכז להדרכת הילד ביום החמישי שלאחר מכן בירך אותי דיבס כשחיוך חולף על פניו והלך לפני לחדר המשחקים . מייד בהיכנסו לחדר ניגש לבית הבובות . " משהו השתנה " , אמר . "כמה דברים שונו כאן " . " מישהו אחר היה כאן בוודאי ושיחק בהם " , אמרתי . ,, כן " , העיר דיבס . הוא הסתובב במהירות ופנה לארגז החול . "וגם החיות " , אמר . "הן לא כמו שהשארתי אותן ,, " . גם כאן היה בטח מישהו אחר ושיחק בהן " , אמרתי . ,, ככה זה " , אמר דיבס . הוא נעצר באמצע החדר והקשיב . ,, את שומעת את מבונת הכתיבה " ? שאל . "מישהו עובד על מכונת כתיבה . מדפיס מכתבים על מכונת כתיבה " . " כן , אני שומעת " , עניתי . היה לו לדיבס הכשרון להעלאת עצמים בטוחים , דוממים , כנושאים לשיחה . נושאים אלה שימשו לו חומת מגן בעת שמשהו הטרידו . כעת הטרידה אותו העובדה כי הצעצועים לא היו במצב בו השאירם . כשיצא מן החדר , שבוע לפני כן , ביקש שלא יגעו בהם , אך כל הבטחה או הסברה לא ניתנו לו . נמנעתי מכך בכוונה כי חשוב היה שדיבס , כמו שאר הילדים , ילמד פן הנסיון ששום חלק בעולמו אינו יציב ובר םיקוח . עתה משנתקל בעדות מוחשית זאת , חשוב מאד לטפל...  To the book