פרק חמישי

פרק חמישי בשבוע שלאחר מכן שב דיבס למרכז , ואף דייק עד מאוד בבואו . הייתי במשרדי כאשר סקירת הקבלה אותתה לי על בואו של דיבס , ומייד הלכתי לחדר הקבלה . דיבס עמד ליד הדלת . אמו הכניסה אותו , דיברה קצרות עם הפקידה , והלכה . " שלוט , דיבס ''! אמרתי בהתקרבי אליו . הוא לא ענה . עיניו היו מושפלות . " בוא נלך לחדר המשחקים " , אמרתי והושטתי לו את ידי . הוא נטל את ידי ויחד הלכנו לשם . הצטודדתי כדי להניח לו להיכנס . הוא כבר התחיל להיכנס , אך לסתע נסוג ונאחז בקצה הדלת . שלט שניתן להופכו היה תלוי על הדלת ודיבס הושיט את ידו והורידו . הוא קרא ו "נא לא להפריע " \ אחר כך הפך את השלט וקרא : ,, חדר ... במשחק " . הוא טפח באצבעו מספר פעמים על המלה האמצעית . היתה זו מלה חדשה עבורו — "ריפוי . " הוא בחן אותה בקפדנות וניסה : "ריפוי " . " כן , מבטאים זאת כך — רי—פוי " , אמרתי , בהדגשת ההיגוי הנכון . ,, חדר ריפוי במשחק " , חזר ואמר . אחריכן נכנס לחדר , סגר את הדלת מאחוריו ואמר : "אתה תוריד את הכובע והמעיל שלך " . הבטתי בו . ידעתי שהוא מתכוון לעצמו , אך משתמש בגוף שני . רק לעתים רחוקות דיבר דיבס על עצמו בגוף ראשון...  To the book