|
|
פרק שליש טלפנתי לאמו של דיבס וביקשתי ממנה לקבוע לי פגישה בהקדם האפשרי . היא ציפתה לצלצול . והזמינה אותי לביתם לכוס תה , למחרת בארבע אחר הצהרים . הודיתי לה וקיבלתי את ההזמנה . המשפחה התגוררה באחד מבתי האבן החומים הישנים שבאיסט סייד העליון . מראהו החיצון של הבית היה מטיםח בטעם רב . הדלת היתה מבריקה וחלקי המתכת נוצצים . הבית עמד ברחוב ישן ויפה ונראה כאילו נשתמרה בו מרוח התקופה בה הוקמו בתים נושנים אלה . פתחתי את שער הברזל ד 0 חושל , עליתי במדרגות ומשכתי במצילה . בעד הדלת הסגורה יכולתי לשמוע צווחות מעומעמות .. לא לנעול דלת ! לא לנעול דלת ! לא ! לא ! לא " ! הקול גווע ונדם . נראה היה שדיבס י י א ישתה עמנו תה . משרתת במדים סתחה את הדלת . הצגתי את עצמי והיא הובילה אותי לחדר האורחים . המשרתת היתה אשה רצינית ומסודרת מאוד , על פי הופעתה ניכר שמשמשת את המשפחה מזה שנים . היא מסויגת . נמרצת . רשמית . ספק אם עלה אי פעם חיוך על דל שפתיה . או אף הרגישה אי פעם שיש גם דברים נעימים ומשעשעים בעולם . ואם אמנם כן — הרי שהיתה ממושמעת להפליא והיטיבה להסתיר כל רמז לביטוי אישי וספונטאני . אמו של דיבס בירכה אותי...
To the book |
|
|