על שירי־עם ואגדות־עם

על שירי עם ואגדות עם שיחה עם אמנון אני אוהבת מאוד את ריחם של דפי הספר , שאך זה יצאו מתחת למכבש הדפוס . הנזדמן גם לכם להריחו ? אולי נזדמן לכם פעם לקנות ברחוב עתון בשביל הורים , השעה עודה מוקדמת , והעתון אך זה הופיע , צבע האותיות לא נתייבש עדיין , ומן הנייר נודף ריח הדומה במקצת לריח יהנפט , הלא זה ריחם של ספרים , של דפי םפרים שהמכונה המדפיסה , מכונת הדפוס , פלטה אותם זה עכשיו מלועה . תאמרו : הלא ריח נפט , או משהו מעין זר . — אינו נחשב בין הריחות הטובים בעולם . ובכן מה כל הנעימות והשמחה ? ודאי תצדקו , אם תאמרו כך , אבל אני אהבתי את הריח הזה , לא מפני נעימותו הממשית , אלא מפני שמזכיר הוא לי דברים רבים ומעורר בלבי זכרונות שונים . ובעיקר — מפני שהוא ריח של ספר חדש . ואני אוהבת ספרים חדשים . בשבילי הוא כריח הלחם הטרי , הנודף בלילה מפתחה של מאפייה , לחם שאיש לא טעמו עדיין ומחר יאכלוהו כל אנשי העיר , הכפר , הקיבוץ . ומפני אהבתי את הריח הזה , שמחתי כשנכנסתי לבית הדפוס , ופועלי הדפוס נתנו לי גליונות רעננים של ספר אגדות , אשר יופיע בקרוב . אבל ידידי אמנון , ילד בן תשע , שנכנס עמי לבית הדפוס , לא ...  To the book