|
|
" לורד פונטלרוי הקטן" סיפר לי סופר אחד , החי אתנו והמפרסם פעם בפעם גם כתבים לילדים , כי זה מקרוב הוצג לפני אחד מקוראיו הצעירים — ילד כבן שש : "הנה , יגאל , — אמרה האם לאותו קורא וחסיד — זהו מר פלוני , אשר כתב את השירים , שאתה יודע אותם בעל פה . " הילד הושיט את ידו הקטנה אך מיד החזיר את פניו מן הסופר ופנה לאמו , כשכל דמותו אומרת תדהמה וכמעט יאוש : "מה הוא עוד לא מת ! " ? בעיני הקוראים הקטנים , על כל פנים אלה מהם שאינם "מתחנכים" בהיותם בני שנתיים בבתי הקפה הספרותיים אמנותיים שבעיר העברית , הסופר חשוב על פי הרוב למת , ודווקא מתוך הערצה ליצירתו נובע הדבר . קשה לקשור את הדברים , שהם בחינת יש אבסולוטי , באדם החי , המהלך , האוכל , המדבר , העושה את כל צרכיו בחיים . היצירה קיימת ונדמה להם שקיימת היא "מזמן מזמן , " שהיתה תמיד , ומאחר שנודע להם , שהשמות הנצחיים של גיבוריהם שייכים לעבר הרחוק , שאברהם אבינו מת , ומשה רבנו מת , ד"ר הרצל מת , וח' נ' ביאליק מת , הייתכן , כי ז ה עודו חי ומהלך עלי אדמות ! כמעט כמעשה הילד הזה קרני השבוע , כשדיפדפתי באיזה עיתון ספרותי ולפתע נתקלתי שם ב"ערך" — "מיסיס פראנס...
To the book |
|
|