בין סופר־ילדים לקוראיו

בין סופר ילדים לקוראיו " האם זה היה באמת — " ? זוהי השאלה הראשונה , החשובה ביותר , שילדים בני שש עד תשע פונים בה אל כותב סיפורים . הסופר , הנפגש עם קוראיו הקטנים , צריך להיות מוכן מראש להשיב עליה ; והתשובה לדעתי , ככל תשובה שמשיב מבוגר לילד , צריכה להיות אמת לאמיתה . ואכן , אם הדברים "לא היו באמת" עלינו לדעת , שהתגובה הראשונה של הילד — אכזבה . ילד קטן , הקורא סיפור ריאליסטי ( ולא כל שכן , אם מסופר הוא בגוף ראשון , ( רוצה בכל לבו להאמין שממש כך , כפי שמסופר בסיפור , אירעו הדברים בחיים . בפגישתו עם הסופר , נפגש הוא , כביכול , עם העד החי לאותו מעשה , ובראש וראשונה מנסה הוא להציל מפיו פרטים נוספים על הגיבורים , דברים שנתרחשו מחוץ למסופר בספר . " ומה עשו גבריק ופטיה , כשהיו גדולים — " ? חקר אותי ילד בן תשע , ששימש לי "יועץ" לשפת ילדים בשעה שתרגמתי את "מפרש בודד מלבין באופק" לקאטאייב . "ואיפה הם גרים עכשיו " ? "והאח הקטן עכשיו גם כן גדול " ? "והילדה אחר כך התחתנה עם פטיה ? לא ? למה לא " ? לגבי הילד אין הסיפור מסתיים עם סיום העלילה של הספר . הילד ממשיך אותו , מרחיבו , לעיתים משלים את הקווים ,...  To the book