|
|
התריס כנגד המשוררים , שמרבים הם לכזב , ומן הצד השני התעורר בו הספק , אם לא היה מיטיב לומר את שלו בדברי שירה . 9 אליבא דאפלטון חייבת הפילוסופיה בביקורת נורמטיבית של האמנות ; עליה לשאול נ "מה הדברים שיש לאמרם , וכיצד לאמרם" ( פ , ( 392 C 1 ועל שאלות אלה אין להשיב על פי עקרונות אסתיטיים בלבד " , "אנו אומרים , שהוא שר יפה ורוקד יפה ; האם נוסיף ונאמר : בתנאי שגם מ ה שהוא שר ורוקד אינו אלא יפה 1 ( ח . ( 654 c אסור שעוצמת הביטוי האמנותי תעביר אותנו על דעתנו , עד שנתייחס בחיוב אל יצירה , שמבחינת תוכנה אינה ראויה לכך ( ח . ( 669 D היפה הוא טוב והטוב — יפה ; יצירה הלוקה בערכיה האתיים לוקה גם ביופיה . היות שבאמנות אי אפשר להפריד בין התוכן לצורה , יוצא שהפילוסוף תובע , מעצמו ומאחרים , הינזרות מסוגים מסוימים של ההנאה האסתיטית , יהיה קסמם גדול כאשר יהיה . אין זה ויתור קל . הפילוסוף , שנפשו רגישה ליופי , חש כמי שנאלץ , לאחר לבטים קשים , לנתק את קשריו עם אדם אהוב אך לא ראוי , ולעמוד על המשמר "לבל ישוב
To the book |
|
|