|
|
. 1 יחס אפלטון אל האמנות אי אפשר להפריד , ביוון העתיקה , בין מסורת לשירה . אך אין זאת הסיבה היחידה למורכבות יחסו של אפלטון אל האמנות . החשיבות , שייחס לחינוך 1 המוסי , מוצאת את ביטויה , בין היתר , במקום הרב שייחד לו במשנתו . גדול כוחה של שירה . אין המשורר דומה לשאר הבריות ; הוא "מוכנף וקדוש " ' ( אי 534 B ואי . ( ' כנביאים אינו אומר את דברו אלא מכוחה של " השראה אלוהית , " כאשר "תעזבנו הבינה ולא תהיה עוד דעתו בו . " "האל בעצמו הוא המדבר , וקולו אנו שומעים . " בכך יש כדי להסביר את פעולתה " המאגנטית" של השירה : ההשראה עוברת מן האל אל המשורר , מהמשורר אל מי שמעלה את שירתו , הראפסודוס או השחקן שעל הבימה , ומהם אל הקהל . הצופה או המאזין הוא הטבעת האחרונה בשרשרת . הכול — כאילו נגע בהם המשורר במטה קסם — רואים את אותם המראות , חושבים את אותן המחשבות , חווים את אותן החוויות כרוח הדברים , שהוא מאציל עליהם . 2
To the book |
|
|