|
|
. 1 גו ף ונשמ ה באהבה , בלידה , במוות — בקצות החיים נוגעת יד הנצח בנשמה . סוקראטס שב"פידרוס" וסוקראטס שב"פידון" הוא אותו האיש במצבי גבולין שונים ' . מצבים אלה אינם שייכים בהכרח לתקופות חיים מסוימות . יש שחסדה שקי האהבה תאיר עוד בשעת הפרידה , כב"פידון , " והמוות הוא בן לווייתו של האדם מרגע לידתו . נוכח ודאות המוות מתייחד אדם עם עצמו , עם "האני האמיתי" שלו . הנשמה היא "העושה כל איש למה שהנהו , " הגוף אינו אלא "צלמו" ( ח . ( 959 B אבל "הגוף מפריע את הנשמה" ^)• . ( 'no 66 " אכילה ושתיה ... קישוטים ואהבים" תופסים מקום הרבה מעבר לראוי ( פי . ( 64 D מחלות יוצרות מצבי תלות ומרחיקות את האדם מעצמו . קיימת השפעת גומלין בין הגוף לנשמה ; אי אפשר לרפא גוף חולה בלי לטפל גם בנשמה . ( 156 En ) הגורם הדומיננטי הוא תמיד הנשמה . אין הגוף יכול לעשות את הנשמה לטובה יותר , אך הנשמה יכולה להביא לשיפור המצב הגופני . ( 402 D / E D ) עם זה , מכלול של מצבי נפש — "תשוקות , פחדים , דימויים" — מקורם בגוף , כפי שמוכח , בין היתר , ברדיפת תענוגות ובחרדה מסבל גופני , באימת המוות ובדבקות בחיים , אף אם אינם ראויים עוד לש...
To the book |
|
|